דריק וויט זורק מרחוק

אחת הקבוצות שהכי הלהיבו אותי בשבוע הראשון של חזרת העונה היא סן אנטוניו ספרס שניצחה את סקרמנטו ואת ממפיס, שתי יריבות ישירות על המקום לפלייאוף, והפסידה בקושי לפילדלפיה העדיפה עליה על הנייר. הם עושים את זה עם חמישייה מאוד קיצונית כשדמאר דרוזן (שוטינג גארד בגובה 1.98 מ') מתפקד כפאוור פורוורד לצד לוני ווקר, דיונטה מארי ודריק וויט.

השחקן הטוב ביותר של סן אנטוניו באותם שלושה משחקים היה וויט. הוא המשיך את המגמה שראינו ממנו במשחקי ההכנה של זריקה מרחוק בווליום גבוה, כש-60% מהזריקות שלו (23 מ-38) היו מדאון טאון. הוא גם קלע אותן באחוז טוב מאוד של 47.7%, אבל בהתחשב במדגם המשחקים הזעיר שלנו הדבר החשוב יותר הוא המגמה, כלומר בחירת הזריקות.

רבים חשבו שבלי למרקוס אולדריג' הספרס יהיו הקבוצה החלשה בבועה, וכרגע הם מרחק שובר שיוויון מהמקום התשיעי והבלייזרס לה משחק חסר. הריווח שוויט נותן לסן אנטוניו מאפשר למארי ודרוזן לנצל בחוכמה את החסימות של יאקוב פלטל ולהשיג נקודות או מסירות מתוך הצבע, כשוויט מראה גם יכולת מסירה טובה עם 5 אסיסטים למשחק עד כה. גם אם הספרס לא יעשו פלייאוף בסופו של דבר, חשש אפשרי בהתחשב בהעדרו של גבוה טוב שיכול להשאר על המגרש כשפלטל יצא פעמיים ב-6 עבירות מתוך אותם 3 משחקים, השילוב של וויט זורק מרחוק בתדירות גבוהה והחדירות של מארי נותן להם בסיס לא רע להמשך לצד ההגנה הטובה של שניהם.

ממפיס בדרך למטה?

הגריזליס הפסידו את שלושת המשחקים הראשונים שלהם ושלושתם נגד יריבות ישירות (סן אנטוניו, פורטלנד, ניו אורלינס). נשארו להם משחקים נגד יוטה, אוקלהומה, טורונטו, בוסטון ומילווקי – לוח משחקים לא פשוט בכלל כשמלבד המשחק האחרון נגד הבאקס כל משחק יהיה משמעותי גם לקבוצה השנייה שעדיפה על הנייר.

הם הצליחו לחזור מפיגורים גדולים נגד פורטלנד וסן אנטוניו, אבל לא לנצח את המשחקים בשני המקרים האלה. משהו שם לא לגמרי יציב כשלדקות מסוימות ג'ה מוראנט נראה כמו השחקן הטוב במגרש אבל ברוב המשחקים, בעיקר נגד הספרס והבלייזרס, הוא פשוט נעלם. הוא לא מצליח להשיג את הריווח שלו: דילון ברוקס רע מאוד, מוראנט עצמו עם 2 מ-19 מהשלוש בשלושת המשחקים האלה ויונאס ולאניוצ'אס מתקשה להשאר על המגרש עם 15 עבירות בשלושה משחקים.

משהו שם פשוט לא עובד, כשההתקפה היא אחת ההתקפות החלודות בליגה. הסימנים המוקדמים היו שם – ב-152 דקות משותפות, כולל המשחקים בחלק הראשון של העונה, החמישייה הפותחת של ממפיס עם קייל אנדרסון לצד ארבעת השחקנים המרכזיים קלעה 91.5 נקודות פר 100 מהלכים. זה נתון מאוד נמוך, הנמוך ביותר בליגה בין חמישיות ששיחקו לפחות 100 דקות ביחד, ויכול להיות שהפתרון של ממפיס הוא ההחלפה של Slo-Mo בחמישייה, בין אם זה יהיה די'אנטוני מלטון שיתן להם גארד נוסף שיכול להגן היטב או גרייסון אלן, קלע שלא מצא את מקומו בליגה אבל שיחק היטב בשלושת המשחקים האחרונים וישחרר לג'ה את הצבע. אם הם לא יגיבו בזמן אז עוד נראה אותם נופלים למקום העשירי.

קטנות

מייקל פורטר ג'וניור בלי הכדור. זה בלט בניצחון המרשים של דנבר על אוקלהומה, כש-10 מ-12 הקליעות של פורטר הגיעו ממסירה, בין אם שלשה בקאץ'-אנד-שוט או תנועה לסל. המהלך הבא מייצג הכל:

פול מילסאפ (4) קיבל את הכדור ממונטה מוריס (11) אחרי hand-off וזז עם הכדור לכיוונו של פורטר. פורטר ניצל את ההזדמנות שנוצרה בתנועה של מילסאפ ורץ מאחוריו לעבר הטבעת, קיבל שם את הכדור וסיים בסל קל.

מהלכים דומים לזה חזרו בניצחון של דנבר ובהפסד למיאמי. היכולת של פורטר, 2.08 מ', לשחק בלי הכדור הופכת אותו לשחקן מסוכן במיוחד ליד גבוהים מוסרים כמו מילסאפ וניקולה יוקיץ'. לא ברור אם גם בהרכב מלא הנאגטס ישחקו עם מילסאפ, MPJ ויוקיץ' ביחד, אבל היכולת שראינו מפורטר בכל הקשור לניצול הזדמנויות בהן ההגנה לא מתרכזת בו הופכת אותו לשחקן המושלם ליד הסנטר הסרבי, לעונה הזאת והבאות אחריה.

טי ג'יי וורן כפאוור פורוורד. 53 נקודות נגד פילדלפיה לוו ב-32 נגד וושינגטון כשהסקורר של הפייסרס תוקף את הטבעת ומנצל את ריווח המשחק של קו אחורי עם שלושה גארדים (האחים הולידיי וברוגדון/אולדיפו). אינדיאנה משחקת יותר נכון כשהוא פאוור פורוורד: ב-867 דקות העונה, לפי cleaning the glass, הדירוג ההתקפי שלהם מזנק כשהוא הגבוה השני לעומת הזמן בו הוא סמול פורוורד (114.4 לעומת 108.2), אבל הדירוג ההגנתי הדרדר במקביל.

באותן דקות הפייסרס משחקים כדורסל מודרני יותר – 40.2% מהזריקות שלהם לאורך העונה הגיעו מהמיד-ריינג' בזמן שוורן תפקד כסמול פורוורד (לצד שני גבוהים), לעומת 33.7% כפאוור פורוורד, גם כאן לפי ctg. הפייסרס זורקים יותר מרחוק כשיש להם שחקנים שיכולים להיות איום מחוץ לקשת, וההרכב הזה פשוט משחרר את וורן לתקוף את הטבעת. כשברוגדון ואולדיפו ישחקו ביחד לצד ארון הולידיי, וורן וטרנר יש כאן חמישייה שיכולה להיות מסוכנת גם בהתקפה, משהו שלא ראינו הרבה זמן באינדיאנה. מהלך שנכפה על הפייסרס כמעט מחוסר ברירה, אבל מאפשר להם להוציא הרבה יותר מאחד השחקנים האנדרייטד בליגה.